ביהמ"ש: קיימת עילת תביעה ישירה בין מעשן פסיבי לבין מעשן במקום ציבורי
לפסק הדין בעניין דוביצקי אבי נ' דיזינגוף קלאב בע"מ
ביהמ"ש קבע לראשונה, כי קמה למעשן פסיבי עילת תביעה אזרחית ישירה כנגד מעשן במקום ציבורי, כמי שנפגע מנזקי העישון. בהתאם לכך, חויבה עובדת מועדון הכושר "שייפ" לפצות מנוי שהתלונן על כך שהיא עשנה בכניסה למועדון, בניגוד להוראות החוק, בסך של 1,000 ש"ח.
לטענת התובע, אדם אשר סובל מאסטמה כרונית, ושרכש מנוי למועדון הכושר "שייפ" לתקופה של שנתיים, הנתבעת 2 -הילה, שהייתה אחת מעובדות החברה שמנהלת את מועדון הכושר, עשנה בכניסה למועדון, בניגוד להוראות החוק למניעת עישון, דבר שגרם לו אי נוחות וקשיי נשימה.
עוד טען התובע, שלא רק שהילה עשנה מחוץ למועדון, אלא גם עובדים אחרים של החברה, ובחלק מהמקרים הוא אף תיעד את עובדי החברה מחוץ למועדון, במתחם בית הקפה "ארקפה" ובשטחי המרכז המסחרי דיזינגוף-סנטר, כשהם מעשנים.
התובע טען, כי העיר מפעם לפעם לאנשי הקבלה במועדון על כך שהעישון בשטחי המרכז המסחרי אסור, וכי כשהוא נכנס ויוצא מהאזור ונושם את עשן הסיגריות הוא לא חש בטוב, אולם ללא הועיל.
התובע הגיש תביעה על סך 50,000 ש"ח, וטען, כי החברה הפרה חובה חקוקה עת אפשרה לעובדיה לעשן במקום ציבורי בניגוד להוראות החוק למניעת עישון, וכי החברה הפרה כלפיו את הוראות חוק שוויון זכויות, שכן בהיותו סובל מאסטמה כרונית, הכניסה למועדון בו קיים עשן טבק סכנה את יכולתו לנשום אוויר, ובכך, למעשה, הופרה זכות נגישותו למועדון.
כן טען התובע, כי יש לחייב את הילה לפצות אותו שכן היא עשנה בניגוד לחוק למניעת עישון וגרמה לו אי נוחות ועוגמת נפש עת נאלץ לשאוף עשן סיגריות מזיק.
השופט עודד מאור מבימ"ש השלום בת"א דחה את טענות התובע ביחס לחוק שוויון הזכויות, וכן דחה את טענותיו באשר לאחריותה של החברה. לדבריו: " אני סבור שמאחר והעישון נעשה מחוץ לחצריה, מקום שלחברה לא היתה שליטה עליו, אין להטיל עליה אחריות בגין מעשיה של הילה".
עילת תביעה ישירה כנגד המעשן
עם זאת נקבע, כי משהפרה הילה את הוראת סעיף 1 לחוק למניעת עישון, הרי שקמה לתובע עילת תביעה אזרחית ישירה כנגדה, כמי שנפגע מנזקי העישון.
השופט ציין, כי העישון גורם נזק בריאותי כבד למעשנים, ולסובבים אותם הנאלצים לשאוף את עשן הסיגריות, וכי מטרת החוק היא למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות.
לדבריו: " בעת פסיקת פיצוי בגין הפרת החובה החקוקה, ראוי לפסוק פיצוי הולם, וזאת אף ללא הוכחת נזק, על מנת להרתיע את עוברי העבירה ואת הרבים, ועל מנת לחזור ולהשריש את הנורמה הברורה שנקבעה על ידי המחוקק...".
השופט הדגיש, כי מעבר לסנקציה הפלילית לה צפוי העובר על הוראות החוק למניעת עישון, יהא אף צפוי לסנקציה אזרחית, ובית המשפט יפסוק פיצוי ראוי בגין מעשיו אלו הפוגעים בבריאות הזולת.
לדברי השופט מאור: " חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם מעשי יחידיה, הבוחרים להתעלם - לעיתים אף במפגיע - מהוראות החוק למניעת עישון".
נקבע, כי הוכח כי הילה עשנה במקום ציבורי ולא חדלה מלעשות כן, גם לאחר שהתובע העיר לה על כך. בהתאם לאמור, חויבה הילה לפצות את התובע בסך של 1,000 ש"ח.
- ב"כ התובע: עו"ד נהיר אמירה
- ב"כ הנתבעות: עו"ד אורינגר יוסי
לפסק הדין בעניין דוביצקי אבי נ' דיזינגוף קלאב בע"מ
למדור צרכנות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
חוקים קשורים
- תקנות נכי רדיפות הנאצים (טיפול רפואי), תשי"ט-1958
- תקנות למניעת מפגעים (זיהום אויר מחצרים), תשכ"ב-1962
